כשההורים מזדקנים: איך משלבים עזרה בבית בלי לפגוע בעצמאות

אמא תמיד היתה זו שמארחת. גם כשהילדים כבר הקימו משפחות משלהם, היא התעקשה להכין את האוכל, לסדר את השולחן ולוודא שלכל אחד יש בדיוק מה שהוא אוהב.

לאחרונה הארוחות נעשו פשוטות יותר. לפעמים היא מתקשרת בבוקר ומבקשת שמישהו יביא חלות או סלטים. כשמציעים לעזור באופן קבוע, היא מיד עונה שאין צורך ושהיא מסתדרת מצוין.

בני המשפחה רואים שהיא מתעייפת. היא מרגישה שהם מנסים לקחת ממנה תפקיד שהיה חלק ממנה במשך עשרות שנים.

דווקא במקום הזה מקבלת מצוות כיבוד הורים משמעות חדשה. כשההורים מזדקנים, לא די לשאול מה אפשר

לעשות עבורם. צריך לשאול גם איך לעשות זאת בדרך ששומרת על מקומם, על רצונם ועל הכבוד שהם רגילים לקבל מבני המשפחה.

כיבוד הורים אינו רק ביצוע משימות

קל לחשוב שעזרה להורה פירושה לדאוג לקניות, להסיע לרופא, להכין אוכל או לסדר את הבית. כל אלה חשובים, אבל כיבוד הורים נמצא גם באופן שבו העזרה ניתנת.

אדם מבוגר אינו מפסיק להיות אב או אם רק מפני שקשה לו יותר להתלבש, לבשל או לצאת לסידורים. הוא עדיין רוצה לבחור, להביע דעה ולהרגיש שהבית והחיים שלו נשארו בידיו.

כאשר הילדים מחליטים עבור ההורה בלי לשתף אותו, גם החלטה שנובעת מדאגה עלולה להכאיב. ההורה עשוי להרגיש שאינו עוד בעל הסמכות במשפחה, אלא אדם שמנהלים אותו.

לכן חשוב לדבר עם ההורה ולא רק עליו. גם כאשר יש צורך ברור בעזרה, הדרך שבה מציגים אותה משפיעה מאוד על היכולת שלו לקבל אותה.

מדוע הורים מסרבים לקבל עזרה

התגובה הראשונה להצעה לקבל סיוע היא לעיתים קרובות סירוב. ההורה אומר שהוא מסתדר, שהמצב אינו חמור או שאין סיבה להכניס אדם זר הביתה.

הסירוב אינו בהכרח חוסר הבנה. לפעמים הוא מבטא חשש עמוק יותר. ההורה חושש לאבד פרטיות, להכביד על הילדים או להודות בפני עצמו שפעולות שהיו פשוטות נעשו קשות.

יש הורים שחוששים שהסכמה לעזרה קטנה תוביל במהירות לכך שאחרים יקבלו את כל ההחלטות במקומם. אחרים אינם רוצים להרגיש שהם תלויים במשפחה.

במקום להתווכח עם התחושות האלה, כדאי לתת להן מקום. אפשר לשאול מה מפריע להורה בהצעה, ממה הוא חושש ואיזה סוג של עזרה היה מוכן לשקול.

להתחיל במה שחשוב להורה

משפט כמו "את כבר לא יכולה להישאר לבד" כמעט תמיד יוצר התנגדות. הוא נשמע כמו קביעה שההורה איבד את יכולתו לנהל את חייו.

אפשר לפתוח את השיחה אחרת. לשאול אילו פעולות נעשו מעייפות, מה היה מקל על היום ואיזה סיוע היה מאפשר להורה להמשיך לעשות את הדברים שחשובים לו.

הורה שרוצה להמשיך לארח בשבת עשוי להסכים לעזרה בהכנות ובניקיון. מי שמתקשה לצאת מהבית עשוי לקבל בשמחה ליווי לקניות, לבית הכנסת או לביקור אצל בני משפחה. אדם שמתקשה ברחצה עשוי להעדיף שהסיוע יוגבל לשעות ולפעולות מסוימות.

כאשר העזרה מוצגת כאמצעי שמאפשר לשמור על השגרה, היא אינה נשמעת כמו ויתור על העצמאות.

עזרה מקצועית אינה מחליפה את המשפחה

במשפחות רבות האחריות נופלת בהדרגה על אחד הילדים. הוא מתקשר בכל בוקר, מגיע לקניות, מסדר תרופות, מלווה לבדיקות ומנסה להיות זמין לכל בקשה.

בתחילה נראה שאפשר להמשיך כך. עם הזמן הטיפול מצטרף לעבודה, לילדים ולמחויבויות נוספות. כל ביקור אצל ההורה מוקדש לסידורים, ולעיתים כמעט לא נשאר זמן לשבת ולשוחח.

כאשר הסיוע המשפחתי כבר אינו מספיק, שילוב של מטפלת סיעודית לקשישים יכול לספק עזרה בפעולות היום יום, לשמור על שגרה בטוחה ולאפשר להורה להמשיך לחיות בביתו.

נוכחות של מטפלת אינה מבטלת את תפקידם של הילדים. להפך. היא יכולה לאפשר להם לחזור להיות בנים ובנות ולא רק מי שמנהלים משימות. במקום להגיע כדי לנקות, לבשל ולסדר, אפשר לשבת יחד, להקשיב ולשמור על הקשר המשפחתי.

להשאיר בידי ההורה את מה שהוא עדיין יכול לעשות

עזרה טובה אינה עושה הכל במקום האדם המבוגר. היא משלימה את מה שקשה לו ומאפשרת לו להמשיך לבצע בעצמו את מה שהוא מסוגל לעשות.

אם ההורה יכול לבחור את בגדיו, להכין לעצמו שתייה או לקפל כביסה, אין סיבה למהר לקחת ממנו את הפעולות האלה. גם משימות קטנות מחזקות את תחושת היכולת ואת הקשר לשגרת החיים המוכרת.

כך גם לגבי החלטות. רצוי לשתף את ההורה בבחירת המטפלת, בשעות שבהן תגיע ובמשימות שבהן תסייע. אם המפגש הראשון אינו מוצלח, מותר לבדוק אפשרות אחרת. התאמה אישית חשובה לא פחות מהניסיון המקצועי.

לפעמים בני המשפחה יודעים מה בטוח יותר, אך ההורה יודע מה מרגיש לו נכון בתוך הבית שלו. צריך להקשיב לשני הצדדים.

עצמאות יכולה לכלול גם קבלת עזרה

אדם עצמאי אינו בהכרח אדם שעושה כל דבר לבדו. עצמאות היא גם היכולת לבחור איזה סיוע לקבל, ממי לקבל אותו ואיך ייראה סדר היום.

לעיתים קבלת עזרה בזמן היא שמאפשרת להורה להמשיך לחיות בבית, להשתתף בארוחות משפחתיות ולשמור על ההרגלים החשובים לו. המתנה עד לנפילה, לאשפוז או למשבר עלולה לצמצם את אפשרויות הבחירה.

כיבוד הורים בגיל המבוגר אינו דורש מהילדים להתעלם מקושי ברור. הוא דורש מהם לפעול מתוך דאגה, אך גם מתוך הקשבה. לעזור בלי לבטל, להגן בלי להשתלט, ולזכור שגם כאשר התפקידים במשפחה משתנים, ההורים נשארים בעלי קול, רצון ומקום משלהם.

המאמר נכתב בשיתוף מתן חן, חברה לשירותי סיעוד וליווי משפחות.